<h1>ספר הבתים שער נט"י שער רביעי</h1>
<h2>דף נג:</h2>
א. ארבעה דברים פוסלין את המים: שנוי מראה, ועשיית מלאכה בהם, וגלוי, והפסד שמונע את הבהמה מלשתות בהם, לר"ם. שנוי מראה כיצד נפל לתוכן דיו קומוס וקנקנתום פסולין, ואפילו בקרקעות המים שלפני הספר אם נשתנו מראיהן פסולין, וכן המים שבספל שהנחתום נוטל מהם בחפניו ומטבל בהן הכעכין אם נשתנו מראיהן פסולין, וכן כל כיוצא בזה. יש מן הגדולים שכתב שאין נוטלין ביין אלא אם כן היה כמראה מים, ויש מי שכתב שבכל יין נוטלין אפילו הוא אדום שאין זה שנוי מראה, ונראין דבריו. כתב הראב"ד היין כשר לנטילת ידים מפני שרחיצת המים דומה לרחיצת היין לנקות מה שאין כן בשמן ודבש מפני שהם שמנים וצחים ואין מנקין יפה. ומי תותים ורמונים ושאר מי פירות הואיל ואין להם תורת משקה לענין הכשר, [הילכך] לענין רחיצה כפירות הן ולא כמשקין ואין נוטלין מהם. כל מים שנעשה מהם מלאכה פסולין לנטילת ידים, כיצד שרה פתו וכיוצא בזה במים, או הדיח בהם כלים וכיוצא בזה פסולין בין בכלים בין בקרקעות. הדיח בהם כלים מודחים או חדשים כשרים. מים שהנחתום מטביל בהן את הגלוסקין פסולין, ושהוא מדיח ידיו בהן כשרים. אלא אם כן נשתנה מראיהן. ואם נטל בידיו מן הכלי להטביל את הגלוסקין אם נשתנה מראיהן פסולין, המים שלפני הנפח פסולין אע"פ שלא נשתנו מראיהן בידוע שנעשה בהן מלאכה.
ב. מים שנתגלו (ו)גלוי האוסר אותם לשתיה לא ירחץ בהם פניו ידיו ורגליו מפני הסכנה. כתב הרב בעל התוספות עכשו שאין חוששין למים מגולין נוטלין מהם לידים.
ג. כל מים שנפסלו משתיית הכלב, כגון שהיו מרים או מלוחים או עכורים או שיש להם ריח רע עד שלא ישתה מהם הכלב, פסולין לנטילת ידים. ובקרקעות כשרין להטביל.
ד. חמי טבריא במקומן כשרין להטביל מהן את הידים, אבל אם נטל מהן בכלי, או שהפליג מהן אמה למקום אחר אין נוטלין מהם לא ראשונים ולא אחרונים, מפני שאין ראויין לשתיית הבהמה, לר"ם. יש מן הגדולים שכתב שלא אסרו חמי טבריא אלא מפני שהן חמין, ואם נצטננו מותרין. ודברי הר"ם עיקר, וכן דעת הראב"ד. ומן ההלכה נראה שאפילו הפליג מהם אמה שיש בה ארבעים סאה פסולין גזרה שמא יטול מהם בכלי. חמי האור נוטל מהם לידים אע"פ [שהיד] סולדת בהן.
ה. טיט הנדוק וכל העולה למדת מקוה עולה למדת רביעית, ואם הוא טיט שאין הפרה שוחה ושותה ממנו פסול בין לנטילה בין לטבילה.
ו. כלי שהיה בו רביעית מים הכשרים לנטילה, ונתן לתוכו מים מעט פסולי' הרי אלו כשרין. נטל מן הכלי כשיעור שנתן ונשאר עד רביעית בלבד פסולין, מפני שהפסולין משלימין רביעית.
ז. מים שנסתפק לו אם נעשה מהן מלאכה או לא נעשה, אם יש בהם כשיעור או אין בהם, אם הם טהורים או טמאין, ספק נטל ידיו או לא נטל ספקו טהור שכל ספק שבטהרת ידים טהור, לר"ם. כתב הראב"ד עם כל זה אם יש לו מים לרחוץ אומרים לו רחץ והוצא עצמך מן הספק.
ח. כל המים הפסולין לנטילה במים ראשונים כך הם פסולין במים שניים. וכל כלי שאין נוטלין ממנו מים ראשונים כך אין נוטלין ממנו מים שניים. וכשם שצריך להיות המים הראשונים מכח אחר, כך המים השניים, לר"ם.
